בורגול עם דלעת ולימון צלויים בניחוח הודי

במסגרת חיסול החמץ העונתי, הכנתי מעדן מבורגול. הוספתי לו קוביות קטנטנות של דלעת, לימון ובצל צלויים בתנור, ותיבלתי בתערובת תבלינים הודית, שנשארה לי מהכנת הבאג'י האפוי. 

בורגול הוא חיטה גרוסה שעברה בישול קצר ואז ייבוש—מה שמצמצם מאד את זמן הכנתו: מספיק להשרות במים פושרים לכחצי שעה, או אם ממהרים, לצקת עליו מים רותחים לעשר דקות. מסננים היטב, מוסיפים ירקות או עשבי תבלין, והנה תוספת נהדרת.

אומרים שה"ריפות" המוזכרות בתנ"ך הן הבורגול. אמנם, באזכורים התנ"כיים לא מצויין עניין הבישול המוקדם, למשל במשלי כ"ז: כ"ב:
    אִם תִּכְתּוֹשׁ-אֶת-הָאֱוִיל, בַּמַּכְתֵּשׁ בְּתוֹךְ הָרִיפוֹת--בַּעֱלִי: לֹא-תָסוּר מֵעָלָיו, אִוַּלְתּוֹ.
 אבל אולי ניתן להסיק זאת מהמסופר בשמואל ב'. במהלך מרד אבשלום בדוד, מסתתרים יהונתן ואחימעץ  מפני אנשיו של אבשלום בתוך באר, שעליה פורשת בעלת הבית מסך ושוטחת ריפות כדי שלא יתגלו. מן הסתם השיטוח מעיד על פעולת ייבוש. 
    וַתִּקַּח הָאִשָּׁה וַתִּפְרֹשׂ אֶת הַמָּסָךְ עַל פְּנֵי הַבְּאֵר    וַתִּשְׁטַח עָלָיו הָרִפוֹת, וְלֹא נוֹדַע דָּבָר (שמואל ב' י"ז: י"ט)
בניגוד להתחבאות מאחורי מסך הבורגול, מובאת בסוף הפרק  רשימה ארוכה ומפורטת של המאכלים שהוגשו לדוד ולאנשיו בבואם מחנימה. אני מאד אוהבת סיפורים שלומדים מהם על אוכל, גם כשהאוכל אינו נושא הסיפור, ובמיוחד כשהלימוד מאיר משהו על תקופות אחרות בהיסטוריה. כמו הלימונינים הכבושים של איימי ב"נשים קטנות", וכמו חריצי הגבינה המתייבשים אצל  דרויאנוב בפרק על "עמי הארץ והדיוטות":

1207    לימים הנוראים סידרו להם המוכסנים "מניין" בכפר של הסביבה, ומשום שלא היה כוהן ביניהם, הביאו בחור כוהן מן העיר.  וידוֹע ידעוּ הם וגם הזהר הזהירו לילדים, שאסור להסתכל בכוהן, כשהוא עולה לדוכן, שהשכינה שם.
ובחדר שנתייחד ל"מניין" היתה מייבּשׁה תלויה ועליה שורות-שורות גבינות יפות, תאווה לעיניים.  וכשעלה הבחור הכוהן לדוכן והמתפללים כיסוּ ראשיהם בטליתותיהם עד למטה מעיניהם, שלא יסתכלו בו, שלח הוא יד והבריח מעל המייבּשׁה גבינה יפה לתוך כיסו.  אחת וּשתיים.
ילד אחד לא יכול לכבוש את יצרו, ובעין אחת הציץ אל הכוהן.
ראה מה שעשה, רהה כּוּלוֹ וטפח לאביו במרפקו:
אבא, השכינה גונבת את הגבינות...!

Live Long and Prosper

ההצדעה של ספוק, מבוססת על ברכת הכהנים

לנארד נימוי (2015-1931)

בורגול עם דלעת ולימון צלויים 

רכיבים
2 כוסות בורגול גס

½ ק"ג דלעת

½ בצל סגול

½ לימון גדול

1 כף תערובת תבלינים הודית

4 כפות שמן חמניות
1 כף מלח
4 כפות מיץ לימון טרי
מלח ופלפל שחור גרוס לפי הטעם
2 כפות עירית קצוצה (אפשר גם בצל ירוק)

 

לפני ואחרי 

הכנה
שוטפים את הבורגול היטב, מעבירים לקערה גדולה, יוצקים עליו מים פושרים לכיסוי ועוד 5 סנטימטר ומשהים לפחות חצי שעה. 
מחממים תנור לחום גבוה (200 מעלות צלסיוס) ומרפדים תבנית בנייר אפייה.
מקלפים את הדלעת ואת הבצל וחותכים לקוביות קטנות בגודל סנטימטר על סנטימטר.  
שוטפים את הלימון, מנקים מגרעינים וחותכים לחתיכות קטנות בגודל סנטימטר על סנטימטר.
מעבירים את כל הקוביות לקערה, מוסיפים 2 כפות מהשמן, כף מלח וכף תערובת תבלינים הודית. מערבבים היטב לציפוי ומשטחים בשכבה אחידה בתבנית. אופים כחצי שעה, או עד שהקוביות רכות ומשחימות.
בודקים אם הבורגול מוכן ורך: אם לא, יוצקים עליו מים רותחים לחמש דקות. מסננים היטב וסוחטים, מעבירים לקערת הגשה, מוסיפים את הירקות הצלויים ומערבבים היטב. מתבלים בשמן שנותר, במיץ לימון ובמלח ובפלפל. מקשטים בעירית קצוצה ומגישים. 

בתיאבון!