"וחג שבועות תעשה לך, ביכורי קציר חיטים." כמו לטבעונים רבים, גם לי לא נעים לראות מה קרה לחג השבועות. מה שהיה פעם חג הביכורים, עם "סלינו על כתפינו" וטנא עמוס בפירות העונה, הפך להיות חגהּ של מועצת החלב, הילולות של גבינות ועוגות גבינה ו"מעדנים" של החברה הסינית עם האוטו הירוק. אמנם נאמר בשיר השירים "דבש וחלב תחת לשונך" ואמנם יש נוהגים ש"אין שמחה אלא בבשר וביין"*... אבל נאמרו גם דברים רבים על צער בעלי חיים.
כמו טבעונים רבים, גם אני זוכרת את השנים שבהן אכלתי הכול ולא חשבתי על מקור המזון שעל הצלחת שלי. או שחשבתי לרגע, והדחקתי והתעלמתי.
לכבוד החג, ולטובת אלו שעדיין מהרהרים במעבר לטבעונות, אני ממליצה לפחות להפחית במזון מן החי, ולחשוב מנין וגם איך המזון הזה מגיע, ומביאה את הסיפור על ייסוריו של רבי יהודה הנשיא, מבבא מציעא פ"ה ע"א.
בתרגום: "אמר רבי: חביבים יסורים. קיבל עליו שלש-עשרה שנים: שש של צמירתא [אבנים בכליות] ושבע של צפרנא [כנראה פטרייה בחלל הפה], ויש אומרים שבע של צמירתא ושש של צפרנא. שומר האורוות של רבי היה עשיר משבור מלך פרס וכשהיה מאכיל את החיות היה נשמע קולן עד מרחק של שלושה מיל. והוא היה מכוון להאכילן בשעה שהלך רבי לבית הכסא [כדי שיסתיר קולן את זעקות הכאב של רבי] ובכל זאת עלה קולו על קולותיהן ושמעוהו יורדי ים.[...] יסוריו של רבי ע"י מעשה באו וע"י מעשה הלכו. איך באו? עגל שהובל לשחיטה בא והסתיר את ראשו בכנף בגדו של רבי ובכה. אמר לו רבי: לֵך, כי לכך [לשחיטה] נוצרת. אמרו [בשמיים]: הואיל ואין הוא מרחם, יבואו עליו יסורים. ואיך הלכו? יום אחד היתה השפחה מטאטאה את בית רבי, והיו מונחים שם בני [גורי] חולדה והיתה מטאטאה אותם. אמר לה רבי, עזבי אותם, הרי כתוב 'רחמיו על כל מעשיו'. אמרו [בשמיים]: הואיל והוא מרחם, נרחם עליו."
הסיפור מתחיל בתיאור רפואי יבש של הייסורים שקיבל על עצמו רבי במשך שלוש-עשרה שנים, עם גרסאות שונות למשך כל מחלה. יסורים קשים מאד, כפי שהעידו זעקות הכאב שלו, שנשמעו עד למרחק רב, על אף ששומר סוסיו ניסה להסוות אותן.
ורק אז אנו שומעים על הסיבה (המעשה) לייסורים: עגל שהובל לשחיטה ניסה למצוא מחסה אצל רבי, וגעה בבכי. אבל רבי התעלם מסבלו, ושילח אותו.
כנגד הזעקות האיומות של רבי בתחילת הגמרא, שצהלות סוסים רבים אינן מצליחות להסוות אותן, מובא קול בכיו של עגל אחד. מעניין אם אהרון צייטלין, מחבר השיר "דונה דונה" על העגל המוטל בעגלה בדרכו לשחיטה, כשעפרוני עף מעל, חשב על גמרא זו כשכתב אותו.
ואז אנו שומעים על המעשה שהביא להפסקת היסורים. הפסקול של הסיפור דומם, רק מרשרש מעט: השפחה בביתו של רבי טאטאה את ביתו, ועמדה להשליך גורי חולדה (בני כרכושתא); אבל רבי עצר אותה, וציטט את הפסוק: "ורחמיו על כל מעשיו".
וכשנראו רחמיו-שלו בשמיים, נפסקו היסורים.
ועדיין היה רבי בעל אורוות עשיר, ומן הסתם לא חדל לאכול בשר, אבל שנות הייסורים הביאו אותו לחמול אפילו על חולדות בתוך ביתו — יצורים שנראה לי כי גם טבעונים רבים לא היו ששים לארח בביתם.
הלוואי שיהיה לכולנו חג שמח, עם אוכל טעים ועם התחשבות בצער בעלי החיים. הלוואי ויימצאו פוסקים שיקבעו כי אופן הגידול, או הייצור, של בעלי חיים היום אינו תואם את חוקי הכשרות!
אם אתם מחפשים מתכונים לעוגות "גבינה" טבעוניות, יש רבים וטובים ברחבי הרשת. נופר יערי מהבלוג "לא על החסה לבדה" פרסמה חוברת עמוסת מתכונים נהדרים לשבועות ולכל השנה, ובאתר "תיאבון בריא" יש שפע של מתכונים לעוגות, למשל זו של רעות אדלר.
אני אציין את החג בביכורי הארץ, בסלטים ובפאי ירקות, ובחלה יפה. אם אתם רוצים חלב, הכינו לכם חלב שקדים טעים. ודבש, הרי הוא דבש תמרים, סילאן.
לציפוי
2 כפות חלב שקדים
2 כפות שמן זית
זרעי שומשום או פרג
הכנה
מנפים את הקמח לקערת המיקסר (או לקערה גדולה, ללשים ביד), מוסיפים שמרים, מלח וסוכר ומערבבים בוו הלישה. מוסיפים בהדרגה מים, מוסיפים שמן, ומערבלים לקבלת בצק רך וחלק. לפעמים צריך להוסיף מים — עשו זאת בהדרגה. אם משתמשים בקמח מלא, יהיה צורך בעוד מים!
לשים היטב עשר דקות.
מכסים את הבצק במגבת בקערה, ומתפיחים להכפלת הנפח, כשעה בקיץ או יותר בחורף. אפשר גם להפתיח לילה במקרר.
מוציאים את הבצק, לשים אותו להוצאת האוויר. מעצבים לצורה המבוקשת, מעבירים לתבנית מרופדת בנייר אפייה, מכסים במגבת ומתפיחים שוב, כארבעים דקות.
מושחים את החלות בתערובת של חלב שקדים ושמן או בשמן זית, או בג'ל מזרעי פשתן שהושרו במים. מפזרים זרעונים ממעל, אם רוצים.
מחממים תנור לחום בינוני-גבוה (200 מעלות צלסיוס) ואופים את החלות. כעבור עשר דקות מנמיכים לחום בינוני-נמוך (160 מעלות) ואופים עד להזהבה יפה, עוד כעשרים דקות, תלוי בגודל המאפה. מוציאים מהתנור, מעמידים על רשת ומכסים במגבת נקייה לחצי שעה.
קליעת חלות: יש ברשת שפע של סרטונים והדרכות לקליעות שונות. אני אוהבת לקלוע חלות מחמש רצועות. אני שוקלת את הבצק לכל רצועה, מכדררת, מרדדת כל כדור בצק למלבן, ורק אז מגלגלת כל מלבן לגליל שממנו אקלע את החלה!
לפני שנתיים הכנתי חלה בצורת אלומת שיבולים. הדרכה תוכלו לראות אצל מרילין איילון. במקום ביצה, כדאי להשתמש בג'ל שמתקבל מהשריית זרעי פשתן במים למשל רבע שעה.
* בעניין הבשר והיין, ראו כאן, אך דעו שיש בתחתית הקישור תמונות קשות
כמו טבעונים רבים, גם אני זוכרת את השנים שבהן אכלתי הכול ולא חשבתי על מקור המזון שעל הצלחת שלי. או שחשבתי לרגע, והדחקתי והתעלמתי.
לכבוד החג, ולטובת אלו שעדיין מהרהרים במעבר לטבעונות, אני ממליצה לפחות להפחית במזון מן החי, ולחשוב מנין וגם איך המזון הזה מגיע, ומביאה את הסיפור על ייסוריו של רבי יהודה הנשיא, מבבא מציעא פ"ה ע"א.
בתרגום: "אמר רבי: חביבים יסורים. קיבל עליו שלש-עשרה שנים: שש של צמירתא [אבנים בכליות] ושבע של צפרנא [כנראה פטרייה בחלל הפה], ויש אומרים שבע של צמירתא ושש של צפרנא. שומר האורוות של רבי היה עשיר משבור מלך פרס וכשהיה מאכיל את החיות היה נשמע קולן עד מרחק של שלושה מיל. והוא היה מכוון להאכילן בשעה שהלך רבי לבית הכסא [כדי שיסתיר קולן את זעקות הכאב של רבי] ובכל זאת עלה קולו על קולותיהן ושמעוהו יורדי ים.[...] יסוריו של רבי ע"י מעשה באו וע"י מעשה הלכו. איך באו? עגל שהובל לשחיטה בא והסתיר את ראשו בכנף בגדו של רבי ובכה. אמר לו רבי: לֵך, כי לכך [לשחיטה] נוצרת. אמרו [בשמיים]: הואיל ואין הוא מרחם, יבואו עליו יסורים. ואיך הלכו? יום אחד היתה השפחה מטאטאה את בית רבי, והיו מונחים שם בני [גורי] חולדה והיתה מטאטאה אותם. אמר לה רבי, עזבי אותם, הרי כתוב 'רחמיו על כל מעשיו'. אמרו [בשמיים]: הואיל והוא מרחם, נרחם עליו."
הסיפור מתחיל בתיאור רפואי יבש של הייסורים שקיבל על עצמו רבי במשך שלוש-עשרה שנים, עם גרסאות שונות למשך כל מחלה. יסורים קשים מאד, כפי שהעידו זעקות הכאב שלו, שנשמעו עד למרחק רב, על אף ששומר סוסיו ניסה להסוות אותן.
ורק אז אנו שומעים על הסיבה (המעשה) לייסורים: עגל שהובל לשחיטה ניסה למצוא מחסה אצל רבי, וגעה בבכי. אבל רבי התעלם מסבלו, ושילח אותו.
כנגד הזעקות האיומות של רבי בתחילת הגמרא, שצהלות סוסים רבים אינן מצליחות להסוות אותן, מובא קול בכיו של עגל אחד. מעניין אם אהרון צייטלין, מחבר השיר "דונה דונה" על העגל המוטל בעגלה בדרכו לשחיטה, כשעפרוני עף מעל, חשב על גמרא זו כשכתב אותו.
ואז אנו שומעים על המעשה שהביא להפסקת היסורים. הפסקול של הסיפור דומם, רק מרשרש מעט: השפחה בביתו של רבי טאטאה את ביתו, ועמדה להשליך גורי חולדה (בני כרכושתא); אבל רבי עצר אותה, וציטט את הפסוק: "ורחמיו על כל מעשיו".
וכשנראו רחמיו-שלו בשמיים, נפסקו היסורים.
ועדיין היה רבי בעל אורוות עשיר, ומן הסתם לא חדל לאכול בשר, אבל שנות הייסורים הביאו אותו לחמול אפילו על חולדות בתוך ביתו — יצורים שנראה לי כי גם טבעונים רבים לא היו ששים לארח בביתם.
הלוואי שיהיה לכולנו חג שמח, עם אוכל טעים ועם התחשבות בצער בעלי החיים. הלוואי ויימצאו פוסקים שיקבעו כי אופן הגידול, או הייצור, של בעלי חיים היום אינו תואם את חוקי הכשרות!
אם אתם מחפשים מתכונים לעוגות "גבינה" טבעוניות, יש רבים וטובים ברחבי הרשת. נופר יערי מהבלוג "לא על החסה לבדה" פרסמה חוברת עמוסת מתכונים נהדרים לשבועות ולכל השנה, ובאתר "תיאבון בריא" יש שפע של מתכונים לעוגות, למשל זו של רעות אדלר.
אני אציין את החג בביכורי הארץ, בסלטים ובפאי ירקות, ובחלה יפה. אם אתם רוצים חלב, הכינו לכם חלב שקדים טעים. ודבש, הרי הוא דבש תמרים, סילאן.
"חג שבועות, ביכורי קציר חיטים"
חלה, חלות שיבולים ושושני חלה ממולאות בפסטו
לשושני פסטו: מרדדים רבע מהבצק למלבן, מורחים בחצי כוס פסטו מכל סוג, מגלגלים לרולדה וחותכים במרווחים של כארבעה ס"מ. מניחים בתבנית עגולה, מתפיחים חצי שעה לפני האפייה.
לשושני פסטו: מרדדים רבע מהבצק למלבן, מורחים בחצי כוס פסטו מכל סוג, מגלגלים לרולדה וחותכים במרווחים של כארבעה ס"מ. מניחים בתבנית עגולה, מתפיחים חצי שעה לפני האפייה.
בצק לחלה
500 גרם קמח חיטה
1 כף שמרים יבשים או חצי קוביה (25 גרם) שמרים טריים
1 כף מלח
1-3 כפות סוכר
1 כוס מים פושרים, ועוד לפי הצורך
3 כפות שמן זית
לציפוי
2 כפות חלב שקדים
2 כפות שמן זית
זרעי שומשום או פרג
הכנה
מנפים את הקמח לקערת המיקסר (או לקערה גדולה, ללשים ביד), מוסיפים שמרים, מלח וסוכר ומערבבים בוו הלישה. מוסיפים בהדרגה מים, מוסיפים שמן, ומערבלים לקבלת בצק רך וחלק. לפעמים צריך להוסיף מים — עשו זאת בהדרגה. אם משתמשים בקמח מלא, יהיה צורך בעוד מים!
לשים היטב עשר דקות.
מכסים את הבצק במגבת בקערה, ומתפיחים להכפלת הנפח, כשעה בקיץ או יותר בחורף. אפשר גם להפתיח לילה במקרר.
מוציאים את הבצק, לשים אותו להוצאת האוויר. מעצבים לצורה המבוקשת, מעבירים לתבנית מרופדת בנייר אפייה, מכסים במגבת ומתפיחים שוב, כארבעים דקות.
מושחים את החלות בתערובת של חלב שקדים ושמן או בשמן זית, או בג'ל מזרעי פשתן שהושרו במים. מפזרים זרעונים ממעל, אם רוצים.
מחממים תנור לחום בינוני-גבוה (200 מעלות צלסיוס) ואופים את החלות. כעבור עשר דקות מנמיכים לחום בינוני-נמוך (160 מעלות) ואופים עד להזהבה יפה, עוד כעשרים דקות, תלוי בגודל המאפה. מוציאים מהתנור, מעמידים על רשת ומכסים במגבת נקייה לחצי שעה.
קליעת חלות: יש ברשת שפע של סרטונים והדרכות לקליעות שונות. אני אוהבת לקלוע חלות מחמש רצועות. אני שוקלת את הבצק לכל רצועה, מכדררת, מרדדת כל כדור בצק למלבן, ורק אז מגלגלת כל מלבן לגליל שממנו אקלע את החלה!
לפני שנתיים הכנתי חלה בצורת אלומת שיבולים. הדרכה תוכלו לראות אצל מרילין איילון. במקום ביצה, כדאי להשתמש בג'ל שמתקבל מהשריית זרעי פשתן במים למשל רבע שעה.
חג שמח!
* בעניין הבשר והיין, ראו כאן, אך דעו שיש בתחתית הקישור תמונות קשות
תמר, לב רחום וחנון לך.
השבמחקשיתפתי את הילדים ...
והחלטת שלך שופר דשופרא
השריף
תודה מותק וחג שמח לכל המשפחה!
השבמחקהיי תמר :)
השבמחקאיפה הפסטו משתלב?
הלו רעות, אכן שכחתי לציין. מייד אוסיף: אם רוצים שבלולי פסטו, מרדדים מלבן, מורחים פסטו, מגלגלים, וחותכים במרווחים של כארבעה ס"מ. מניחים על הצד החתוך בתבנית עגולה, מתפיחים שוב לפני האפייה.
השבמחק