כרוב מאודה בזרעי שומר, כמון ושומשום

כשהייתי ילדה, הטריד אותי מאד גורלו של בר כוכבא, כפי שסופר בשירו של לוין קיפניס:

יום אחד קרה מקרה, הה! מקרה עצוב

בר כוכבא נפל בשביל, והושם בכרוב

מה נורא כרוב זה! בו שכן אריה...

שנים רבות עברו עד שהבנתי שה"שביל" כלל אינו השביל המוביל לגנון רבקה, וה"כרוב" הוא בכלל כלוב, וכך היה בו מקום גם לבר כוכבא וגם לאריה... למדתי גם על ההבדל בין הכרוב, היישות המכונפת הנזכרת לא-אחת בתנ"ך, לבין הירק העגול הנזכר במשנה - מקור שמו של הראשון כנראה באכדית, ושל האחרון ביוונית.

המתכון שלפניכם מפתיע: אמנם הכרוב מבלה זמן לא מועט במחבת, אבל טעמו, עם התבלינים ההודיים, מרענן ומיוחד, ובכלל לא מזכיר את הכרוב המאודה ה"מוסדי".

כדאי להיצמד לכמויות התבלינים במתכון: זה נשמע מעט, אבל התבלון מדוייק ומוצלח.

רכיבים

3-2 כפות שמן

¼ כפית זרעי כמון

½ כפית זרעי שומר

1 כפית שומשום

4 בצלים ירוקים – החלק הלבן בלבד, קצוץ

1 כרוב לבן בינוני, חתוך לשישיות לאורך ופרוס

½1 כפיות מלח

¼ כפית שבבי צ'ילי

1 כף מיץ לימון טרי

½ כפית גארם מסאלה

הכנה

בסיר רחב בעל תחתית כבדה, או בווק, מחממים את השמן על להבה בינונית-גבוהה ומטגנים בו את הכמון, השומר והשומשום במשך כדקה, עד שעולה ניחוח מהתבלינים. נזהרים לא לשרוף.

מוסיפים את הבצל הקצוץ, מערבבים כדקה ומוסיפים את הכרוב הפרוס. מערבבים ובוחשים, ותוך כדי בחישה נפח הכרוב יורד.

מוסיפים מלח ושבבי צ'ילי וממשיכים לערבב, בלי מכסה, כעשר דקות עד שכל הכרוב רך. מוסיפים מיץ לימון, מערבבים ומכבים את האש. מוסיפים גארם מסאלה ומערבבים.