יום שני, 30 בדצמבר 2013

פטריות אפויות בפירורי לחם



בעוד שבועיים אני מציינת שנתיים למעבר הרשמי לטבעונות. בחודשים שלפני המעבר צמצמתי צריכה של מוצרים מהחי ושיניתי את התפריט, וכשהגיע ט"ו בשבט החלטתי שזה תאריך נחמד להכרזה ולהתחייבות. הסביבה היתה ועודנה תומכת ומתחשבת, שופעת הצעות ורעיונות לטבעון מתכונים. הלוואי על כולם!
ובהזדמנות זו - תודה לכולם :)

ידעתי שיחסרו לי כמה מאכלים, וכשראיתי מתכון לשניצל פטריות בבלוג הנפלא "לא על החסה לבדה"  אימצתי אותו מיד. טעם הפטריות וגם מרקמן ה"בשרני" ממש מושלם בסעודה טבעונית ועדיף בעיני בהרבה על כל סוגי הטופו והסייטן. 


ברור שהכי טעים לטגן... אבל אני מנסה להימנע מטיגון גם בגלל הקלוריות וגם בגלל הריח, והתוצאה האפויה ממש מעולה. כדאי להכין קרוב מאד לשעת ההגשה, אחרת לא יישארו בתבנית. 

אפשר לגוון ולשנות את התבלינים בבלילה ובפירורי הלחם לפי הטעם. אפשר להוסיף שומשום לפירורי הלחם.




רכיבים

4 פטריות חורש (פורטבלו) גדולות
לבלילה
3 כפות קורנפלור
2 שיני שום כתושות
1 כפית פפריקה מתוקה
1 כפית תערובת עשבי תיבול איטלקית
חצי כפית מלח
פלפל שחור גרוס
מים ליצירת בלילה - להוסיף לאט
3 כפות שמן זית 
לציפוי
כוס פירורי לחם
1 כף פפריקה מתוקה
חצי כפית מלח

שמן לשימון התבנית והפטריות (אפשר תרסיס)

הכנה

מחממים תנור לחום בינוני (180 מעלות צלסיוס) ומרפדים תבנית גדולה בנייר אפייה. משמנים את הנייר.

מנגבים ומנקים את הפטריות, מסירים את הרגל, פורסים את הפטריות לפרוסות ברוחב של סנטימטר. משתמשים גם ברגל. אפשר לקלף את הפטריות אבל לא חובה.

מכינים את הבלילה: בקערה גדולה, שטוחה, מערבבים את הקורנפלור עם התבלינים. מוסיפים מים בהדרגה: מתחילים עם שתיים-שלוש כפות ומערבבים היטב, ומוסיפים עוד. בתחילה התערובת נוקשה, אבל ככל שמערבבים ומוסיפים עוד מים, היא נעשית נוזלית. כדאי להוסיף כף אחת בכל פעם, עד שמגיעים לסמיכות של טחינה לא נוזלית מדי - שתצפה את פרוסות הפטריות ותידבק אליהן. מוסיפים את השמן ומערבבים היטב. 

מכינים את הציפוי: בצלחת גדולה מערבבים פירורי לחם עם מלח ופפריקה.

טובלים את פרוסות הפטריות בבלילה, מעבירים לפירורי הלחם, מצפים משני הצדדים ומעבירים לתבנית.

מברישים או מרססים את הפטריות בשמן ואופים כרבע שעה, או עד שהציפוי פריך ושחום.












יום שני, 23 בדצמבר 2013

מרק אפונה ושלוש גרסאות לאגדה

זוכרים את הסיפור? נסיך רצה להתחתן עם נסיכה אמִתית. את מבחן ה"אמת" ארגנה אמו, החמות העתידית, ומי שעברה אותו היתה האורחת שהתלוננה בבוקר על תנאי הלינה: היא לא עצמה עין בלילה, וגופה כולו מלא חבורות מאפונה אחת קטנה שהונחה מתחת לעשרים מזרנים ועשרים שמיכות פוך. כשלעצמי, יצא לי לישון במיטות לא נוחות, אבל לא היה עולה על דעתי להתלונן עליהן בבוקר! 


קובץ:Illustration Pisum sativum0.jpg

קצת מוזרות, האגדות של אנדרסן. הנה הפנייה לזו על הנסיכה והאפון, ולעוד גרסאות עממיות מאיטליה ומהודו. 

אם גם לכם לא יהיה שימוש באפונים למבחני זהות, אני ממש ממליצה על המרק הבא, שהוא חם ומחמם, מזין וטעים. הסערה חלפה, בתל אביב כבר חום אביבי, כמעט חמסין. אבל בערב קריר, ומתאים לאכול מרק עשיר ומחמם.  



רכיבים

400 גרם אפונה יבשה
2 כפות שמן
1 בצל גדול
4 שיני שום
ראש סלרי קטן (בלי העלים והגבעולים)
1 עלה דפנה
6 כוסות מים
1 כף פפריקה
פלפל שחור טרי (6 סיבובים במטחנה)
מלח לפי הטעם - רק בסוף הבישול
חצי צרור פטרוזיליה טרייה, שטופה היטב 
1 כוס אפונה טרייה קפואה (לא חובה)

הכנה
בוררים, שוטפים ומכסים את האפונה במים בקערה גדולה: כדאי שהמים יגיעו עד לפחות עוד 5 ס"מ מעל לפני האפונה. משרים את האפונה במים לפחות שעה וחצי. במהלך ההשרייה האפונה סופחת מים כמעט עד להכפלת משקלה (בדקתי!) וכך מתאפשרת הוספת מים מבוקרת בזמן הבישול.

קולפים וקוצצים את הבצל. מחממים בסיר גדול את השמן ומטגנים-מאדים בו את הבצל על להבה בינונית, מכוסה, עד שיזהיב, כחמש דקות. בודקים מדי פעם שלא יישרף. בינתיים קולפים וקוצצים את השום, תפוח האדמה וראש הסלרי. כשהבצל מזהיב, מוסיפים את שאר הירקות, ומקפיצים אותם יחד כשתי דקות. 

מסננים את האפונה ושוטפים אותה. מוסיפים לסיר יחד עם המים, עלה הדפנה, הפפריקה והפלפל השחור. מכסים את הסיר, מביאים לרתיחה, מעבירים ללהבה קטנה ומבשלים בכיסוי כשעה.
הירקות והאפונה מתרככים כעבור כחצי שעה, אבל הבישול הממושך תורם מאד לטעם - אל תוותרו עליו.

כעבור שעה מוסיפים מלח לפי הטעם: כדאי להתחיל עם כף בלבד, ולהוסיף בזהירות. שימו לב, הוספת מלח בתחילת הבישול תעכב מאד את ריכוך האפונה. כלל זה נכון לגבי כל הקטניות.

קוצצים את הפטרוזיליה, שומרים מעט לקישוט בהגשה ואת השאר מוסיפים למרק. טוחנים בבלנדר מוט את המרק, באופן חלקי. מוסיפים את האפונה הקפואה, מבשלים עוד חמש דקות בכיסוי.





יום שני, 16 בדצמבר 2013

מבזק חמין וקוקלות סולת לכבוד הקור

חזית קרה הגיעה מרוסיה, ושיבשה את סוף השבוע לאנשים רבים. ואילו במרכז תל אביב אמנם ירד גשם עז, וקצת ברד, אבל המעלות ירדו רק "מתחת לעשר"! נזכרתי בחורף הקר והסוער בשנת 1991 (תשנ"א) כשגרתי בלונדון ותנועת הרכבות פסקה לגמרי. נציג החברה שהותקף בשידור רדיו על חוסר ההתארגנות השיב בנחת שהחברה בהחלט התכוננה לשלג, רק מה, הם התכוננו לסוג אחד של שלג, וירד הסוג הלא נכון! אפשר לראות הסבר לכך גם באתר הזה.* 

הקור הפתיע אותי. השכם בבוקר יום שישי החלטתי להכין לכבודו חמין. בלי להשרות, וממה שיש בבית. הכנתי אותו בסיר בישול איטי, שהוא אחד מכלי המטבח המעולים בחורף.  הוספתי קוקלות סולת (קיגל סולת), אבל אפשר בהחלט לוותר עליהן. אני אוהבת חמין ללא קטניות, כי הוא פחות כבד, אבל בהחלט משביע, מחמם וטעים.

  



הכמות מתאימה לשישה סועדים. אכלנו את החמין עם טחינה מלאה, מלפפון חמוץ ולחם מאפה בית. קינחנו בתותים ובעוגת שמרים וסיכמנו שאין כמו חמין טבעוני: הטעם המענג והמנחם של החמין מתקבל מהבישול הממושך והאיטי.

רכיבים
2 כפות שמן
1 בצל פרוס גס
4 שיני שום קלופות
2 בטטות
4 תפוחי אדמה בינוניים
חצי כוס גריסי פנינה
כוס גרעיני כוסמין (או חיטה)
6 כוסות מים
1 עלה דפנה
כף גדושה פפריקה
1 כף מלח גס

רכיבים לקוקלות סולת
חצי כוס קמח לבן או מלא
חצי כוס סולת
5 כפות מים
2 כפות שמן חמניות
1 כפית מלח
1 כף בצל קצוץ מטוגן (לא חובה)
כפית פפריקה

הכנה
ההכנה כל כך פשוטה!
אין צורך להשרות את הדגנים: בוררים ושוטפים היטב את הכוסמין ואת הגריסים. מניחים בקערה ויוצקים מים רותחים לכיסוי ועוד כ-5 ס״מ. 
בינתיים ניגשים לשאר ההכנות: 
מקלפים את תפוחי האדמה והבטטות, וחותכים לשניים או שלושה. מקלפים את הבצל ופורסים לפרוסות עבות.
יוצקים את השמן לתחתית הסיר. מניחים עליו את פרוסות הבצל ואת שיני השום. מסדרים מסביב את תפוחי האדמה והבטטה. 


אל תוותרו על עלה הדפנה

מסננים את הגריסים והכוסמין, ומפזרים אותם מעל לירקות בסיר. מוסיפים פפריקה, מלח ופלפל שחור, ומניחים מעל עלה דפנה. מוסיפים מים.
מכסים את הסיר בניילון נצמד, ומניחים מעליו את המכסה.

מדליקים את הסיר על חום גבוה לשעה. אחר כך, אם רוצים לאכול את החמין בתוך 12 שעות, מעבירים למצב אוטומטי. אם רוצים לאכול כעבור 24 שעות, ממשיכים עוד שעתיים על חום גבוה, ואז מעבירים לחום נמוך.

אם פותחים את כיסוי הסיר במהלך הבישול, יש לעשות זאת בזהירות רבה, עם כפפות מטבח, ולקלף את הניילון הנצמד הרחק מהפנים: האדים שמשתחררים לוהטים ועלולים לגרום כוויות. בדוק מניסיון!

הכנת הקוקלות
בקערה קטנה מערבבים קמח וסולת. מוסיפים תבלינים ושמן, מערבבים. מוסיפים בצל מטוגן אם משתמשים. מוסיפים בהדרגה את המים. אם הבצק יבש, אפשר להוסיף עוד מים. לשים עד שמתקבל בצק רך ונעים.  מעצבים מהבצק שש קציצות קטנות, פחוסות. כשהחמין מתחיל לבעבע, מניחים עליו בזהירות את הקוקלות. מניחים את הקוקלות מעל המים מלכתחילה, אין צורך לחכות לבעבוע.  
אפשר להכין ולהקפיא את הקוקלות מראש, ולהוסיף הישר מהמקפיא אל החמין.

הערה על סיר בישול איטי
קניתי את הסיר במבצע בכמאה ש״ח, והוא שכב בארון במרפסת שנים אחדות, כי לא ממש הבנתי איך משתמשים בו. כשהחלטתי לזרוק אותו, נחלצה רבקה לעזרה ולימדה אותי את פטנט הניילון הנצמד: מסתבר שבכל הסירים המכסה לא הדוק לסיר, ולכן לפני שמדליקים את המתג ואחרי שהסיר מלא, יש לכסות את סיר החרס ביריעה של ניילון נצמד שנדבק לשפת הסיר. אפשר כמובן להכין את החמין בסיר רגיל בתנור או על הפלטה, אבל אז יש לבדוק את מפלס המים במהלך הבישול/אפייה.





חמין מוכן הוא תבשיל בלתי פוטוגני וצילומו הוא אתגרי מדי עבורי!
התמונה הזו צולמה בפארק רודיני שברודוס, שם קטפתי את עלה הדפנה

ועוד תמונות מהפארק, שצילמה אחותי




בתיאבון!

ובתקווה שבכל הבתים יהיו מים, חשמל, חום ואוכל טעים!




*מתבקש כמובן גם הציטוט ללקסיקון השלג האסקימוסי, אז הנה הפנייה.


יום שני, 9 בדצמבר 2013

לחם: לזכר אבא שלי

היום לפני עשר שנים חגגנו יום הולדת 76 לאבא שלי ולא ידענו, אם כי חששנו, שזו הפעם האחרונה שאנחנו חוגגים יחד. כעבור שמונה חודשים הוא מת, ועדיין קשה לתפוס שהוא איננו, ושעבר כל כך הרבה זמן מאז. אמנם מקובל שאחרי שאנשים הולכים לעולמם מפסיקים לציין את יום הולדתם, ומציינים רק את יום מותם, אבל מדי שנה ב-9 בדצמבר אני זוכרת את יום ההולדת של אבא שלי.

הוא היה טיפוס יחיד במינו שגדל בתנאים לא פשוטים, איש אשכולות בעל ידע נרחב ומדהים, חובב טיולים (שיצא לטרק בנפאל בגיל 70), מרתק, מצחיק... וגם בשלן מעולה. כשחשבתי על כתיבת הרשימה הזו התלבטתי בין הרבה מאכלים אנגליים טיפוסיים שאהב ושאמא שלי היתה מכינה אתו ובשבילו: פודינג חג המולד, עוגה מאודה מנוקדת בצימוקים, עוגיות ג'ינג'ר... ולא הצלחתי לבחור.

אחד הדברים שמאד אהב לאכול וגם להכין היה לחם. הוא לש את הבצק בידיו החזקות, ולא השתמש במיקסר. רק אחרי שהלך לעולמו התחלתי לאפות לחם ברצינות, ובפעם הראשונה שהכנתי את המתכון שאני מביאה כאן, הצטערתי מאד שאני לא יכולה להציע לו פרוסה או שתיים. בכל פעם שאני מכינה לחם, מגלה עיצוב חדש לכיכר או מנסה מתכון מעניין - אני בטוחה שאבא שלי היה נהנה ומצטערת שהוא לא כאן לטעום. כנראה שהאפייה אצלנו בגנים: אביה של סבתו היה אופה בעיירה קטנה ליד ריגה, לטביה.


"עַל כֵּן שָׁרִים הַכִּינוֹרִים פֹּה
וְהַנְּעָרוֹת עוֹנוֹת בְּרֹך
כִּי חַי הָאִיש חַיִּים קְצָרִים כֹּה
וּמֵת לִזְמָן כָּל-כָּך אָרֹך"

נתן אלתרמן, שיר סיום





לחם מוכן. ברקע ריבת שזיפים שאבי הכין (כן, היא עדיין טעימה!)



לחם שיפון עם קימל 

לחם... אין כמו לחם טרי עם אבוקדו ועגבניה, עם טחינה וזיתים, עם ריבה ביתית: המאכל המנחם האולטימטיבי הוא טבעוני לגמרי!  

מתחילים את ההכנות יום לפני האפייה: תחילה מכינים מחמצת ומחכים 12 שעות. אז מוסיפים למחמצת את שאר הרכיבים, ולשים לבצק. מתפיחים את הבצק, מעצבים כיכרות, מניחים להתפחה שנייה, קצרה יותר, ואופים.

רכיבים

למחמצת  (סטארטר)

2 כפות זרעוני קימל
250 מ"ל מים רותחים (להשריית הקימל) – ועוד מים "כמה שתופס"
¾ כף שמרים יבשים (לחלופין: קצת פחות מחצי קוביה שמרים טריים)   
40 גר' קמח לחם
185 גר קמח שיפון כהה
 

לבצק
כל המחמצת
200 מ"ל מי ברז רגילים 
1 כפית סוכר חום או לבן (לא חובה)
1 כף מלח
250 גרם קמח מלא
400 גרם קמח רגיל

+ קמח לקימוח ולישה לפי הצורך

מעט קמח תירס או קמח מלא לפיזור על התבנית



הכנת המחמצת: יוצקים על זרעי הקימל את המים הרותחים, ומצננים (כך מעמיקים את טעם הקימל). מערבבים את כל חומרי המחמצת ומוסיפים לפי הצורך מים, עד שמתקבלת עיסה במרקם של טחינה סמיכה.
מכסים במגבת או בשקית ניילון נקייה ומשאירים 10-12 שעות בטמפרטורת החדר.
אם יש מיקסר גדול עם וו לישה – מכינים את המחמצת בקערת המיקסר ולמחרת ממשיכים ללוש ולהתפיח באותה קערה.



       אחרי 12 שעות המחמצת נראית דלילה יותר, תפוחה ומלאה בועות

הכנת הבצק: 
מערבבים את המחמצת המוכנה ומוסיפים לה את הסוכר, המלח, הקמח ובהדרגה גם את המים.   
לשים לבצק רך במשך 10-12 דקות. חשוב ללוש לפחות 10 דקות כדי לפתח רשת גלוטן.


                     הבצק מייד אחרי הלישה הראשונה ולפני ההתפחה

התפחה ראשונה: מכניסים את הבצק לקערה גדולה, מכוסה, ומשאירים להתפחה עד הכפלה, כשעתיים בחורף. אפשר גם להתפיח במשך יום או לילה במקרר. הבצק תופח עד כפליים מנפחו המקורי. הבצק במתכון הזה שוקל אחרי התפיחה כ-1300 גרם.

עיצוב הכיכרות: אחרי ההתפחה ראשונה, מוציאים אוויר מהבצק בלחיצות עדינות ומשטחים. מעצבים כיכרות או לחמניות. לשתי כיכרות, חוצים את הבצק, מרדדים כל חלק למלבן, מגלגלים אותו לגליל ומניחים בתבנית מרופדת בנייר אפיה וזרוייה במעט קמח תירס או קמח מלא. ללחמניות, מחלקים את הבצק לחלקים שווים במשקל 50-80 גרם, מרדדים כל חלק לגליל ומעצבים ללחמנית קשר או ללחמנייה ישרה. מסדרים בתבנית מרופדת וזרוייה כלעיל, במרווחים שיאפשרו תפיחה.




מקלות "שיבולים" מרשימות שמכינים בקלות - ראו  הוראות


התפחה שנייה: מכסים את התבנית והכיכרות/לחמניות במגבת נקייה, מעמידים במקום חמים ומוגן מרוח ומחכים לפחות שעה עד שיתפחו היטב.

אפייה: מחממים תנור לחום בינוני גבוה – 175 מעלות צלסיוס. כשהתנור חם, וכמעט מוכנים להכניס את התבנית לתנור, חורצים בזהירות ובזריזות חריצים אחדים בגב כל כיכר, באמצעות סכין חדה או סכין יפנית. החריצה מאפשרת יציאת אדים מבוקרת מהמאפה ומונעת את התבקעות הקרום. את הלחמניות אין צורך לחרוץ.
מכניסים את התבנית לתנור ואופים. אחרי עשר דקות מנמיכים את חום התנור ל-150-160 מעלות. משך האפייה: לחמניות – כעשרים דקות. לחם – כחצי שעה או 40 דקות, תלוי בתנור ובגודל הכיכר.

כשמכניסים את התבנית, אפשר לצקת מעט מים בתחתית התנור ליצירת אדים. כך מתקבל קרום קשה, מתפצפץ.

בדיקה: מוציאים את הכיכר בזהירות, הופכים אותה ומתופפים עליה. אם נשמע קול חלול, היא מוכנה. אם לא, ממשיכים לאפות חמש דקות, ובודקים שוב.

הערה על הקמח: אפשר לשנות את יחסי הקמחים, להפחית בקמח הלבן לטובת קמח מלא ו/או קמח שיפון ולהפך. אם מגדילים את כמות הקמח המלא, יכול להיות שתצטרכו להוסיף עוד כף או שתיים של מים במהלך הלישה.


בתיאבון!



אבא שלי כפי שהיה בילדותי, לפני שנים רבות

יום שני, 2 בדצמבר 2013

פעמיים חצילונים: אפויים וגם כבושים

יש משהו מצודד בירקות מיניאטוריים. כשראיתי בשוק חצילונים, מיד קניתי קופסה וחזרתי הביתה עם הרבה תכניות. חלק מהחצילים פרסתי ואפיתי ברוטב, וחלק כבשתי עם סלק. התוצאה – שפתיים יישקו. אני לא בטוחה מה יותר טעים, אבל הצטערתי שקניתי רק קופסה אחת. בפעם הבאה אכין גם את המתכון של מייסון למַקְדוּס – חצילונים ממולאים באגוזים ושום וכבושים בשמן זית.



חצילונים אפויים ברכז רימונים, רוטב סויה ושמן סומסום

פרוסות החצילונים נאפות ברוטב עשיר בטעמים. אפשר להגיש חם כתוספת, וגם קר: בסלט ירקות או בכריך עם טחינה וירקות טריים.



רכיבים

400 גרם חצילונים
3 שיני שום, כתושות
1 כף ג'ינג'ר טרי מגורר
2 כפות שמן חמניות
1 כף רכז רימונים
2 כפות רוטב סויה
1 כפית שמן סומסום

2 כפות בצל ירוק קצוץ
2 כפות כוסברה טרייה קצוצה

הכנה

מחממים תנור לחום בינוני (160 מעלות צלסיוס) ומרפדים תבנית קטנה-בינונית בנייר אפייה. פורסים את החצילונים לפרוסות דקות. בקערה קטנה מערבבים את השום, הג'ינג'ר, שמן החמניות, רכז הרימונים, רוטב הסויה ושמן הסומסום. מסדרים את פרוסות החצילונים בתבנית, יוצקים עליהם את הרוטב ומערבבים לכיסוי מושלם של הפרוסות. מכסים את התבנית ביריעת אלומיניום ומהדקים אותה. אופים בתנור כחצי שעה, או עד שהחצילונים רכים וספוגים ברוטב. מוציאים מהתנור, מוסיפים את הבצל הירוק והכוסברה.


חצילונים כבושים עם סלק בחומץ 

המתכון מבוסס על מתכון שמצאתי  אצל  עובדיה,  בשלן ומומחה להחמצת ירקות, שמרכז באתרו מתכונים נאש-דידאניים.




רכיבים 

לצנצנת אחת גדולה

300 גרם חצילונים
מים לבישול החצילונים

1 סלק מקולף ופרוס
1 כף גדושה מלח גס
2 כוסות מים
2 שיני שום פרוסות
½ ס"מ פלפל ירוק חריף, פרוס דק
½ כוס חומץ (או יותר, לפי הצנצנת שמשתמשים בה)
1 כפית סוכר

הכנה

משתמשים בשני סירים: באחד מבשלים את החצילונים בישול קצר, ובאחר מבשלים את הסלק במים מומלחים שישמשו אחר-כך בסיס לנוזל הכבישה.

שוטפים את החצילים, מסלקים את הגבעול. חורצים חריץ לאורך החצילון לכיוון הגבעול אבל לא עד הסוף.  בסיר אחד, מרתיחים מים. כשהמים רותחים מבשלים בהם את החצילונים למשך 3 דקות בלבד. מסננים, שוטפים במים קרים.

במקביל, מבשלים בסיר האחר את הסלק הפרוס בשתי כוסות מים שהומלחו בכף מלח: מבשלים   למשך 10 דקות, עד שפרוסות הסלק רכות למדי.
מסדרים את החצילונים ופרוסות הסלק בצנצנת, לסירוגין עם פרוסות השום והפלפל החריף.

בכוס מידה, מודדים חצי כוס מי-בישול וחצי כוס חומץ הדרים פשוט. מוסיפים כפית סוכר לשבירת החמיצות, ויוצקים לצנצנת עד לכיסוי החצילונים והסלק. אם צריך, מכינים עוד נוזל כבישה ביחס של 1:1 וממלאים את הצנצנת. מכסים וסוגרים את הצנצנת. מעמידים על אדן החלון ליומיים-שלושה ואז מעבירים למקרר. טעים במיוחד בכריך עם טחינה או חומוס.