יום ראשון, 5 באפריל 2015

על המצה: ממרח לימון לפסח


אני מאד אוהבת מצות, בכל צורה ואופן, ואחד הדברים שחסרו לי במעבר לטבעונות היה ממרח הלימון שאמא שלי הכינה מדי שנה, רק לפסח. המתכון המקורי הופיע בספר הבישול היהודי, באנגלית, של פלורנס גרינברג. המחברת, שאצלנו בבית קראו לה בחיבה "פלורי", כמו שהיום מדברים בכאילו-היכרות על ג'יימי או דיליה, ידועה בזכות טור הבישול שכתבה מדי שבוע בין מלחמות העולם בעיתון היהודי-אנגלי ג'ואיש כרוניקל. בתקופת מלחמת העולם השנייה גוייסה גרינברג על-ידי משרד המזון הממשלתי הבריטי לייעץ לקהילה היהודית על התאמת תלושי המזון למטבח הכשר. בשנת 1947 הוציאה לאור את ספר הבישול היהודי, שהפך מייד לרב-מכר בקהילה.




מהדורה שביעית של הכריכה הרכה, 1963
העותק שלי, אותי קיבלתי מאמי, מתפורר לגמרי, וכבר אין לי כל כך מה לבשל ממנו. ובכל זאת, כשהוצאתי את ספרי הבישול מטרום-הטבעונות מהבית, לא יכולתי להיפרד ממנו.

סיפור חייה של המחברת מרתק, הרבה מעבר לבישול. 

פלורנס גרינברג לבית אופנהיימר (1980-1882) נולדה למשפחה יהודית מרובת ילדים בלונדון, ומגיל 17 עזרה לאמה לגדל את אחיה ולבשל לכל המשפחה. חלומה היה ללמוד להיות אחות, ובגיל מבוגר יחסית הגשימה אותו. היא שירתה כאחות בצבא הבריטי במלחמת העולם הראשונה, במהלכה טיפלה בפצועים גם בגליפולי וגם בקהיר. לאחרונה פורסם ברשת יומנה מאותה תקופה. את דתה היא מזכירה פעמיים, אחת מהן בעת שהותה בקהיר, כשכתבה לנורמן בנטוויץ' בבקשה לפרטים על שעות התפילה בבית הכנסת היהודי.
אחרי המלחמה נישאה לליאופולד גרינברג, ציוני בריטי שניסה לקדם את תכנית אוגנדה והיה עורך הג'ואיש כרוניקל. הוא זה שהציע לה להתחיל לכתוב את הטור השבועי שהפך אותה לאושיה בקהילה היהודית. לימים, כשנפטר גרינברג (בשנת 1931), ביקש שיקברו את אפרו בארץ ישראל. מהומה רבתי קמה בשל המהלך הבלתי-הלכתי הזה, והרברט בנטוויץ' (אביו של נורמן) הציע את גינת ביתו הפרטי כמקום קבורה. לבסוף נטמן האפר בבית הקברות של קיבוץ דגניה.
גרינברג הלכה לעולמה בת 98. רכיבי המתכון שלה לאריכות ימים, כך סיפרה בראיון בגיל תשעים, היו חיי משפחה הרמוניים, קריירה עם משמעות ו"לעולם לעולם לא להתלונן."
בקישור למעלה וגם כאן פרטים רבים ומרתקים עליה, וקטעים מהיומן שכתבה במהלך מלחמת העולם הראשונה.  
***
השנה חיפשתי ברשת תחליפים אפשריים לממרח הלימון של פסח. למזלי היתה לי אספקה גדולה של לימונים אורגניים לנסיונות רבים שרובם הניבו תוצאות מזעזעות ובלתי-אכילות. כשכבר התייאשתי, החלטתי לנסות  עוד פעם אחת. אפסנתי את הצנצנות במקרר, וכשחזרתי אחרי שעות וטעמתי, כמעט יצאתי במחול! הטעם, על המצה, היה ממש טעם של ילדות. אני שמחה מאד בתוצאה, ושמחה בהזדמנות לספר על פלורנס גרינברג וחייה מעוררים ההשראה.  
 ממרח לימון לפסח
(Vegan lemon curd)

רכיבים
לשתי צנצנות קטנות
⅓ כוס קשיו טבעי, לא קלוי
¼ כוס מיץ לימון טרי, מסונן
2 כפות גרידת לימון
½ כוס סוכר
¼ כוס מים  ועוד 3 כפות
1 כף קורנפלור
2 כפות שמן קוקוס מזוכך (או 2 כפות מחמאה/מרגרינה)

הכנה

משרים את הקשיו במים רותחים למשך חצי שעה. מסננים.
בסיר קטן בעל תחתית עבה מחממים את הסוכר עם גרידת הלימון ורבע כוס מים, על להבה קטנה, במשך חמש דקות. 
במעבד מזון טוחנים היטב את הקשיו המסונן עם הקורנפלור ושלוש כפות מים.
מסננים את הנוזל שהתקבל, כדי להיפטר מגרגריות הקשיו. מעבירים לסיר, ומבשלים בבחישה מתמדת כ-7 דקות, עד שהנוזל מסמיך. מוסיפים את מיץ הלימון, מערבבים מעט, ומסירים מהאש. מוסיפים את שמן הקוקוס או המחמאה. מעבירים לצנצנות מעוקרות ושומרים במקרר.


הבהרות
1. ניסיתי עם קמח תפוחי אדמה, היה בלתי אכיל.
2. ניסיתי עם קמח טפיוקה, יצא צמיג מדי, ולא המשכתי לנסות כי לא מצאתי כשר לפסח.
3. ניסיתי גם שמן קוקוס מזוכך וגם מחמאה: לשמן המזוכך אין טעם של קוקוס, והתוצאה היתה טעימה יותר לחכי.
4. את מיץ הלימון מוסיפים בסוף, כי יש לו נטייה לסתור את פעולת העיבוי הקורנפלור: אין לי הסבר כימי, הכימאי המשפחתי כבר לא זמין לשו"ת, אבל מנסיון, כדאי לפעול לפי הסדר הנ"ל.





"למה יש במצה חורים?"
"כדי שאפשר יהיה לעשות מצות רקומות!"
אני לא יודעת מה מקור הבדיחה...
אבל מדי שנה לפני פסח היא מצחיקה אותי מחדש!



אין תגובות:

הוסף רשומת תגובה